CloseMenu
CloseMenu

השביל הירוק

השביל הירוק – שביל טבע עירוני העובר בגני יהושע לאורך נחל הירקון. השביל משקף פנים ממורשתה הירוקה של תל אביב יפו, שהפכה מעיר גנים שקמה בחולות לכרך סואן המטפח גנים, פארקים וריאות ירוקות.
קרדיט צלם:ישראל ישראלי

הירקון

נַחל הירקון הוא הגדול שבנַחלי שפֵלת החוף, ואורכו, ממְקורותיו ליד ראש העין ועד מוצאו לים התיכון, כ- 27 ק”מ. בחלקו התחתון, הסמוך לים, שימש הירקון, עוד בימי קדם, לתַעֲבוּרה ימית, ולאורכו הוקמו כמה נקודות התיישבות (תל כּוּדָאדִי בשפך הנהר סמוך למגדלור; תל קָאסִילָה, בתחום מוּזאון ארץ ישראל; ותל גָ’רישָׁה, הנקרא גם הר נָפּולֶאוֹן). בגלל השיפוע המתון של הנחל והסחף מן הנילוס הצטבר בַמקום חול רב, ושפך הירקון נֶהְפּך למעברה טבעית מצפון לדרום. מחזה נִפְרָץ בתקופת המנדט היו שַיְירות הגמלים שחצו את הנחל והובילו זיפזיף מן החוֹפים שמצפון לירקון לַאתָרי הבנייה של תל-אביב. בַּמקום הזה, המכונה גם “חצי האי הירקוני”, הוקמו בִּשנות השלושים מתחם יְריד המזרח ואצטדיון המכבייה. שפך הירקון שימש את דייגי יפו למעגן זמני בעת סַערות החורף והנחל היה מוקד לבילוי ולחופשה לתושָבי תל-אביב ויפו

גשר בּן אליעזר

בַּמקום הזה נורתה אבן הפינה ל’גשר ווֹקוֹפּ’ ב-23 בפברואר 1938. בִּמְסיבה שערכה עיריית תל-אביב לארתוּר ווֹקוֹפּ, הנְציב העליון הבריטי בארץ ישראל, אמר ראש העירייה, ישראל רוֹקח: “תמיד נזכור בְּכָבוד את שִׁמך […] הגשר על הירקון, אשר יגשר את תל-אביב הגדולה משני עברי הנהר, שאת אבן פינתו ירית היום, ייקרא לעולם בַּשם ‘גשר ווֹקוֹפּ'”. בגלל התמשכות המרד הערְבי, פְּרוץ מלחמת העולם השנייה ומחסור בִּמְזומנים לא נבנה הגשר, ולאחר מלחמת העצמאות נבנו גשרים אחרים על הירקון. כשלְבַסוף, בשנת 1977, נבנָה הגשר, העירייה לא עמדה בְהַבטחתה והוא נקרא על שם אריה בן-אליעזר, ח”כ מתנועת החֵירות וגָחָ”ל. עם השנים השתרשה טעות, והציבור בתל-אביב כינה את גשר השירות שהוקם בעבור תחנת הכוח רִדִינג בשפך הירקון “גשר ווֹקוֹפ”.

גן חלְלי הטרור

בגן חַלְלי הטרור מונצחים החללים האזרחים מבני תל-אביב ויפו שנהרגו בִּפעולות איבה וטרור מתחילת ההתיישבות היהודית החדשה בארץ-ישראל בשִלהי המאה ה- 19 ועד ימינו, וכן אזרחים שנהרגו בִּתְחומי העיר. הגן מעוצב בדוגמת אליפסה התוחמת את מרחב ההנצחה מחיי היום-יום בלוחות אבן אפורה וַעליהם חקוקים השמות של הנרצחים וההרוגים. במרכז הגן יש מקום להתייחדות אישית. בסמוך, עמדת מַחְשב  שבה אפשר להתעדכן בַּפרטים האישיים של הנספּים. את הגן תכנן האדריכל גדעון שריג.

גן הבנים

בגן הבנים מונצחים אלפי נופלים מבני תל-אביב-יפו שנהרגו במלחמות ישראל. בגן הזה יש  אַחַת עשרה נקודות הנצחה המשמשות ציוני דרך במאבק המתמשך של תקומת עם ישראל בארצו, מתקופת המאורָעות וּמלחמות העולם ועד ימינו. כל נקודה מאופיינת בְּחוּרשה מֵעֲצי ארץ ישראל, וּבְלבה עמודי אבן גרניט שחורה, שראשם גדוע, וַעליהם חקוקים שְמות הנופלים. במרכז הגן, יד ההנצחה לְחַלְלי העיר במלחמת העצמאות, המשמש הוכחה על תרומת העיר לִתְקומת המדינה. בְּפַאתי הגן עמדת מַחשב, בה אפשר להתעדכן בַּפרטים האישיים של הנופלים. את הגן תכנן  האדריכל גדעון שריג.

הספורטק

לאורך פארק גני יהושע פזורים מרכְּזי ספורט וגני שעשועים לְרַווחת הציבור, ומסלולי הליכה ורכיבה רבים. בַּספ
ורטק יש מגרְשי כדורגל, כדורסל, כדוריד, טניס; מגרְשי החלקה על גלגיליות וסקייטבורד; מתקן  בַּנְגִ’י, קַפֶּצֶת (טרמפולינה) וקיר טיפוס אולימפי. בסופי שבוע ובחופשות המקום תוסס, והפארק כולו מלא בִּפְעילות של ספורטאים חובבים, יחידים וּקבוצות. בַּפארק גם יש מקומות אחרים לִמְנוחה וּלהירגעות כמו שיט בסירות בַּנחל וַּבאגם. גם מקומם של חובבי מוזיקה ותאטרון לא נפקד בפארק בזכות המוֹפעים ההמוניים בגבעת המופעים וּההצגות המוֹעלות באמפיתאטרון וואֹהל.  

גן הוואי

בַּמקום הזה, על גְּדת הירקון מתחת לגשר, על אם הדרך לִכְפר שייח’ מוּאָנֶס, כיום חלק משכונת רמת אביב, פעל בשנת 1947 בית קפה ומועדון לילה ושמו גן הווא’, שהיה פוֹפוּלארי בקרב תושָבי תל-אביב והסביבה. בָּעֲשרה באוגוסט 1947 פרצה אל בית הקפה כנופְיה חמושה. בחילופי האש שהיו בין שומר המקום לבין השודדים נהרגו: מאיר תְּאוֹמִי, חיים הָנְס בוֹקסְדוֹרףְ, אברהם וִינוֹבֶר, רִנָה סוֹל עֲמִיאֶל וסָאמִיר אֶל-בָּיידָאסְ. כמה מֵחברי הכנופיה נתפסו והוֹעמדו לדין. הציבור היהודי ראה בְּמעשה הרצח התקפה מכוונת נגד יהודים, אף-על-פי שחקירת המשטרה העלתה, שהרקע לַשוד היה סכסוך בין משפחות ערְביות רבות השפעה: אבו-קִישְקְ ואל-בָּיידָאסְ. בשנות החמישים נבנָה במקום גשר הקשתות מפלדה. על שם הגשר הזה נקראה שלישיית זמר פוֹפוּלארית: שלישית גשר הירקון.

יער ראש ציפור

במקום הזה נשפך נחל אילון, הוא וָאדי מוּסְרָרָה, לירקון. השם, יער ראש ציפור, ניתן למקום בשל המראה המתקבל במבט מן האויר על חוּרשת העצים ועל הנחלים, ירקון וְאַיָלוֹן, התוחמים אותה. בחורשה יש עצי אִיקָליפְּטוּס, עצי סִיסָם הוֹדי וְאלון התבור. במקום מתקְני נופש רבים וגן הרפתקאות לִילָדים. מנקודת התצפית שבְּלב החורשה נשקף נוף מרהיב של תל-אביב-יפו. את שמו העברי קיבל הנחל מעמק אַיָלוֹן שבו הוא עובר, ואורכו הכולל כַּ-50 ק”מ. בֶּעָבָר הרחוק נשפך הנחל ישירות לים בסמוך ליפו, וכשנסתם המוצא הישיר לים, פנה צפונה, אל עֵבֶר הירקון. בעונות גשומות בִּמְיוחד הנחל מנקז שיטפונות עזים שהֵציפו בֶּעבר את השכונות המזרחיות של תל-אביב. אפיקו התחתון משמש כיום נְתיב תחבורה ראשי עוקף תל-אביב.

הַחווה

החווה הוקמה בשטח פרדס גולדברג, על שם בְּעליו, יצחק-לֵייבּ גוֹלדְבֶּרג. מאיר דיזֶנגוף, ראש עיריית תל-אביב הראשון, הכתיר אותו בַּתואר: “הברון הבלתי ידוע”, בזכות מפעליו הרבים והשקעותיו לקידום היישוב היהודי בארץ ישראל. במותו הוריש יצחק לייב גולדברג מחצית מֵרכושו לקרן הקיימת לישראל, ובכלל זה את שטח הפרדס. לימים הֵקימה עיריית תל-אביב-יפו במקום הזה את בית הספר החקלאי “תלמי אביב”, כדי לאפשר לתלמידי העיר להתנסות בשיעורי חקלאות. לחווה כמה תפקידים ובהם – להקנות לתושבי תל-אביב-יפו את חשיבות שימור הטבע ובתוך כך לסייע לִיצירת סביבה עירונית ירוקה יותר, וּלאפשר לתושָבי העיר לטפח גנים פרטיים. בְמתחם הַחווה אפשר לבקר בבית הבאר הָעתיק שהשקה את הפרדס, בחממת פרפרים, במשק בעלי החיים ובתחנה לחקר הציפורים.

הר נפולֵאון

תל גָ’רישָׁה ידוע בַּכּינוי העממי – הר נָפּולֶאוֹן. שמן של הֶערים שנבנו בימי קדם בתל ג’רישה אינו ידוע, ואת שמו קיבל מכפר דייגים ערְבי, אֶל- גָ’רישָׁה, ששכן בסמוך (שבע טחנות) עד פברואר 1948. השם הר נָפּולֶאוֹן דבק בַּמקום בעקבות האגדה המספרת, כי בעת כיבוש יפו, בְמַרס 1799, הפציץ הצבא הצָרפתי את העיר מן הגבעה הזאת. הגבעה שימשה מִפְקדה וּנקודת היערכות של כוחות בריטיים בעת חצִיית הירקון במלחמת העולם הראשונה, בדצמבר 1917. בַּחפירות ארכֵאולוגיות התגלו במקום שרידי יישובים כנעניים מתקופות שונות, יישובים פלִשְתִּיים וגם יישוב קטן מן התקופה הישרְאלית. המקום ניטש מאות שנים ורק בַּמאה ה-9 לספירה נוסד במקום יישוב קטן שנעזב לאחר זמן קצר ומאז לא נוֹשָב.

שבע טְחנות

מְקור השם ‘שבע טְחנות’ בשבע מערְכות טחינה שפעלו בְּכוח המים בַּמבנה המערבי שבמכלול הטְחנות. בָּאתר כולו פעלו אַחד עשר רֵחַים. ליד הסכר היה כפר דייגים קטן, אֶל- גָ’רישָׁה (גַ’רַשַׁ בערְבית הוא גריסה), שנעזב בפברואר 1948. לפי המסורת פעלו במקום טחנות כבר בתקופה הרומית. הטְחנות פעלו עד מאורְעות 1936 ומאז נזנחו ופסקו לפעול. שבע טְחנות הוא אתר אֶחד מֵחמישה אתָרי טְחנות לאורך הירקון. הסכר הוקם כדי להרים את מפלס מי הירקון ולאפשר זרימה חזקה לַהנעת הרֵחַים. בסמוך לאתר, ברֵכות הצפה ובהן מגדלים צמחייה האופיינית לביצות ולמקווי מים, שהייתה נפוצה בחלקה גם לאורך הירקון. בתקופת המנדט שבע טְחנות היה יעד פופולארי לנופשים, מטיילים ובליינים עַרְבִים, יהודים ובריטים. בַּכּפר, ליד התחנה, היה בית קפה ובו היה אפשר לֵיהָנות  מִמַנְעַמֵּי המזרח.

הגנים היִיחוּדִים

לפנינו שלושה גנים יִיחוּדִים המאפשרים היכּרות עם נופי ארץ ישראל וצמחייתה וגם עם נופים מֵרחבי העולם. הגן המרכזי הוא גן הסלעים, ששטחו 40 דונם, ובו מוצבים סוגי סלעים וַאבנים המאפיינים את הנוף הארץ ישרְאלי. בין הסלעים, צמחייה אופיינית לַאזורים שונים בארץ. בסמוך נמצא גן הקקטוסים, ובו צמחים שונים השייכים לקבוצת הַבַּשְרניים, ובהם הבולטת ביותר, משפחת הקקטוסים. בסך הכול יש בגן כ-3700 מינים שונים של צמחים. בארץ ישראל, שיותר ממחצית שטחה מדברי, הצמחים האלה מתאימים לגינון. עוד גן הוא הגן הגזום, המשלב גינון פורמלי עם גינון קלאסי, מעוצב בקפדנות, שמקורו באירופה, וגינון ים תיכוני, פחות פורמלי, המתבסס בעיקר על עצי פרי ושיחי תבלין. את הגנים תכנן האדריכל גדעון שריג. בסמוך אֲליהם נמצא את הגן הטרופי, ובו צמחייה טרופית ואת הצפארי, ובו ציפורים מֵרחבי העולם.

יער בּרֵאשִׁית

כל מי שמטייל  בין שבע טְחנות לעשר טְחנות מתנתק כמעט לַחלוטין מן ההוויה העירונית. הנחל זורם בחורשה עבוּתה של עצי אִיקָליפְּטוּס עתירי שנים, שזכתה לַשם יער בּרֵאשִׁית. בקטעים רבים שורה שלווה ונאלם רעש העיר, בעוד קרני השמש מפזזות על פני המים. גם הברווזים, האגמיות וצמחי המים משדרים תחושה של ארץ אחרת. חורשת הִאִיקָליפְּטוּסִים ניטעה בִּתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20, כאשר עיריית תל-אביב-יפו יִיעַדָה את הנחל וסביבתו לשמש פארק עירוני מרכזי סביב נהר אורבני ופארק לאומי. צמח המים הנפוץ ביותר במקום הוא עֲדֶשֶׁת המים, שלו תפקיד חשוב ביותר בַּמלחמה בזיהום הנחל והוא גם משמש בתעשיית התרופות.

עשר טְחנות

טַחֲנת אל-חֲ’דְר, הידועה בשם עשר טְחנות, הייתה טַחֲנת הקמח הגדולה לאורך הירקון. השרידים היחידים שאפשר לראות כיום במקום הם הקיר המערבי של הטַחנה הצפונית וקיר ששימש חלק מן הסכר הדרומי. תחילתה של הטַחֲנה בַּתקופה הרומית. בשיא פעילותה פעלו בטחנה לפחות עשרים רֵחַים, אולם שמה הוֹענק לה, ככל הנראה, בַּתקופה שפעלו בה רק עשר מערָכות. הטחנה הפסיקה לפעול במלחמת העולם הראשונה, כאשר התורכים פוצצו את הגשר והסכר (גִ’סְר אֶל-חֲ’דְר), שהיה המעבר הראשי על הירקון, בעת נסיגתם מפני הכוחות הבריטיים. מעשר טְחנות אפשר להמשיך ולטייל מזרחה לאורך הירקון, בטיילת ירקון מזרח.

בודק...