CloseMenu
CloseMenu

השביל הלבן

השביל הלבן – מתחיל בגבול יפו ההיסטורית, נווה צדק ואחוזת בית ועובר בלבה של תל אביב-יפו, על ציר הזמן של ההתפתחות העירונית. השביל עובר בלב העיר הלבנה באזור אשר הוכר על ידי אונסק”ו כאתר מורשת תרבות עולמית. השביל חושף פרקים חשובים בהיסטוריה העירונית.

המזרקה של נחום גוטמן

(שדרות רוטשילד 1)
אנו ניצבים בגבול שבין נווהצדק, השכונה הראשונה שהקימו יהודים ביפו בשנת 1887, ובין שכונת אחוזת בית, היאתל-אביב. מייסדיה ביקשו להקים שכונה חדשה, מודרנית, ובה מיטב השכלולים של העולםהמערבי, כמו חשמל, מים זורמים וביוב. בציורי הפסיפס שעל המזרקה, תיאר נחום גוטמן אתתולדות יפו ותל-אביב עד שנות ה-70 של המאה העשרים. שכונות נווה צדק ותל-אביב אוחדובשנת 1923.

הקיוסק הראשון

(שדרות רוטשילד פינת הרצל)
הרחוב הראשי בשכונת אחוזת בית נקרא על שמו של בנימין זאב הרצל, ובקצהו הצפוני, על גבעה נישאה, הוקמה הגימנסיה העברית הרצליה. השדרה שלפנינו, שכונתה במקור “הבולבאר”, נקראה ב-1910 על שם הברון אדמונד דה-רוטשילד. בין מייסדי תל-אביב היו שביקשו לאפשר הקמה של בתי עסק בשכונה והיו שהתנגדו לכך, לבסוף הותר להקים קיוסק לרווחת התושבים. אנו עומדים ליד בן דמותו של הקיוסק המקורי.

בית עקיבא אריה וייס

(הרצל 2 פינת אחד העם)
עקיבא אריה וייס, ממייסדי תל-אביב ויושב הראש הראשון של ועד אחוזת בית, בנה במקום הזה את ביתו. וייס תכנן את הבית, שהיה בן קומה אחת, בעצמו. בשנת 1927 הוא הוסיף לבית קומה שנייה, ואף שינה את החזית המקורית, וייעד את קומת המסד למסחר. בני המשפחה גרו במקום עד 1963. הבניין שופץ וקומת הקרקע שוחזרה לצורתה המקורית משנת 1910.

בית דיזנגוף / אנדרטת המייסדים

(שדרות רוטשילד 16)
האנדרטה להנצחת מייסדי תל-אביב נחנכה ב-23 במארס 1951. האנדרטה הוקמה במקום שבו היו הבאר הראשונה של אחוזת בית ובית הוועד הראשון. בצדה המערבי מונצחים שמות של 66 משפחות מייסדי אחוזת בית. בצדה המזרחי תיאר האמן אהרון פריבר שלבים בהתפתחות של תל-אביב. ליד האנדרטה ניצב פסלו של מאיר דיזנגוף בעיצוב דוד זונדלוביץ’. מדרום לאנדרטה, ברוטשילד 16, עומד ביתו של מאיר דיזנגוף ראש העירייה הראשון. בבית זה, ב-14 במאי 1948, ה’ באייר התש”ח, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל.

בית גולומב

(שדרות רוטשילד 23)
בתקופת המנדט הייתה תל-אביב המרכז הארצי של ארגון ההגנה. כמו כן פעלו בעיר גם מפקדות המחתרות אצ”ל ולח”י. בבית הזה נמצא מוזיאון ארגון ההגנה והארכיון המרכזי שלו, והוא נקרא על שם אליהו גולומב, שהיה מראשי הארגון עד מותו, בשנת 1945. בשנות החמישים, בהתערבות ותיקי ארגון ההגנה, נרכש הבית, שעמד לפני הריסה, ושופץ.

בית לדרברג

(שדרות רוטשילד 29 פינת אלנבי)
הבתים שסביבנו נבנו ברובם בשנות העשרים בסגנון המכונה אקלקטי, ובו אדריכלי התקופה שילבו בין סגנונות אדריכליים של תקופתם לבין אלמנטים המאפיינים בנייה מזרחית. מצפון לשדרה, על חזית בית לדרברג, משובצים אריחי קרמיקה צבעוניים של בצלאל, שעיצב אברהם אייזנברג, המציגים נופים מארץ-ישראל וסיפורים מן התנ”ך. מדרום לשדרה נראה מבנה הדור ובו כיפת גג בחזיתו. בבית הזה היה פנסיון גנוסר – בן נחום.

בית לוין

(שדרות רוטשילד 46 פינת שד”ל)
ביתה של משפחת לוין נבנה בשנת 1924, בתכנון יהודה מגידוביץ. זו הייתה וילה עירונית מפוארת, שכונתה “הטירה”, מ”בתי החלומות” של תל-אביב, ויש בה צריח שגגו נפתח מכנית. עם קום המדינה שכנה במקום שגרירות ברית המועצות. בפברואר 1953 הושלכה פצצה אל הבית במחאה על רדיפת יהודי ברית המועצות. בשנות התשעים שוחזר המבנה ושופץ והושבה לו תפארתו המקורית.

כיכר המלך אלברט

(צומת נחמני, מונטפיורי, מלצ’ט ובצלאל יפה)
כיכר עירונית קטנה, אי של שלווה במרחב אורבני צפוף, המכונה “לב תל-אביב”. משנת 1935 היא נקראת על שם מלך בלגיה, אלברט הראשון. מסביב לכיכר כמה שכיות חמדה ארכיטקטוניות, לדוגמה: ממערב, בפינת נחמני-מונטפיורי בולט בית הפגודה, שתכנן אלכסנדר לוי, והמכונה כך בשל צורתו המיוחדת; מצפון, בקרן מלצ’ט, בית שפרן, הבנוי בסגנון אקלקטי. מדרום לכיכר- שריד של בניין בסגנון הבין-לאומי, שחזיתו שרדה ושומרה.

בית אנגל

(שדרות רוטשילד 84 פינת מזא”ה)
בניין מגורים מן הידועים ביותר בסביבה, המכונה “העיר הלבנה”, שנהפך לסמל מאפיין של הסגנון הבין-לאומי בתל-אביב. בנה אותו בשנת 1933 האדריכל זאב רכטר, והוא היה הבית הראשון שנבנה על עמודים בעיר. המרפסות המוארכות וחלונות הסרט יצרו משחקי אור וצל על רקע הטיח הלבן. במלחמת העולם השנייה נסגרה המבואה, היא מוגנה בלבנים ושימשה מקלט.

בית ברלין

(שדרות רוטשילד 83 פינת בלפור)
ביתו הפרטי של האדריכל יוסף ברלין. נבנה בשנת 1929 בסגנון ארט-דקו, והוא משמש דוגמה לסגנונו הייחודי של האדריכל, שבאמצעות שימוש בלבני סיליקט ובלי שימוש בטיח יצר אלמנטים של קישוט, כמשולשים וגמלונים. עוד בניין של ברלין הראוי לביקור הוא בית התאומים, בקרן מזא”ה-שטראוס, אשר נבנה בשנת 1925, בשיתוף פעולה עם האדריכל ריכרד פסובסקי.

בית מילנר

(שדרות רוטשילד 100 פינת אנגל)
בית יעקב מילנר נבנה בשנת 1933 בסגנון הבין-לאומי. קווי המתאר של הבית נקיים כמעט לחלוטין מקישוטים מבניים המאפיינים רבים מן הבתים בשלב המוקדם של הסגנון הזה. קומת הכניסה חופתה באבן פקיעין אדומה. לפני מלחמת העולם השנייה חזר מילנר לפולין, ניצל מאימת המלחמה ושב לארץ אחריה. הוא התגורר בבית הזה עד יום מותו, בשנת 1977.

בית רובינסקי

(שינקין 65 פינת הגלבוע 1)
בית רובינסקי נבנה בשנת 1937 והוא נחשב לאחד הדגמים המרשימים ביותר של הסגנון הבין-לאומי בתל-אביב. מתכנן הבניין הוא ככל הנראה לוצ’יאון קורנגולד. קווי המתאר האופקיים של המבנה, התעגלות האגף הצפוני והחלונות העגולים, מעניקים למבנה דימוי של אניה בעלת כמה סיפונים. ברחוב הגלבוע עוד כמה מבנים מרשימים, לדוגמה בית מספר 3, בית משפחת אברבנל, שכונה “בית הטירה”.

מרכז התרבות

(מתחם הבימה והיכל התרבות)
בתוכנית גדס, משנת 1929, יועד המקום לשמש מרכז תרבות ושלטון של העיר. בשנת 1935 הונחה אבן הפינה לאולם המופעים, בית הבימה, שנבנה בשנות הארבעים, לפי תכנונו של אוסקר קאופמן. היכל התרבות על שם פרדריק מאן, נחנך בשנת 1957, וביתן המוזיאון לאמנות על שם הלנה רובינשטיין, סניף של מוזיאון תל-אביב לאמנות, נחנך בשנת 1959. את שני אלה תכננו דב כרמי וזאב ויעקב רכטר. במרכז המתחם – כיכר עירונית חדשה, כיכר התזמורת (הפילהרמונית), שעיצב האמן והפסל דני קרוון.

כיכר מיכאלס

(צומת שדרות בן ציון-קינג ג’ורג’)
הכיכר נקראת על שם שלמה מיכאלס, שחקן תיאטרון יידיש דגול, שעמד בראש הוועד האנטי-פשיסטי בברית המועצות במלחמת העולם השנייה, וחוסל בפקודת סטאלין בשנת 1948. בצד המזרחי של הכיכר נמצאת מצבת זיכרון צנועה לחללי שתי הפצצות מן האוויר על תל-אביב במלחמת העולם השנייה. ב-9 בספטמבר 1940 פגעו מטוסים איטלקיים ברחובות הסמוכים לכיכר, ובכפר סומייל שבפאתי העיר. בפעם השנייה, ב-12 ביוני 1941, הפציצו את תל-אביב מטוסים גרמניים.

כיכר דיזנגוף

(מול מלון סינמה)
כיכר צינה דיזנגוף, לזכרה של אשת ראש העירייה הראשון, נחנכה ב-26 בינואר, 1938. הכיכר – ובמרכזה ברכה ומזרקה – והבניינים שסביבה נבנו על פי עקרונות שהתוותה האדריכלית ג’ניה אוורבוך. רחוב דיזנגוף משך בליינים מכל רחבי הארץ ואף נגזר ממנו הפועל: “להזדנגף”, שמשמעותו – לבלות ברחוב דיזנגוף. מלון סינמה היה במקור בית קולנוע אסתר. בשנות השבעים הוגבהה הכיכר ובמרכזה ניצב פסל קינטי של האמן יעקב אגם.

פנתאון העיר

(בית הקברות הישן בתל-אביב שברחוב טרומפלדור)
בית הקברות של יהודי יפו ותל-אביב נוסד בשנת תרס”ג (1902). במשך השנים נקברו במקום מייסדי תל אביב וראשיה, סופרים ואנשי תרבות רבים ודמויות מפורסמות בתולדות העיר והיישוב. במקום יש גם שני קברי אחים של חללי יפו ותל-אביב במאורעות תרפ”א (1921) ותרפ”ט (1929). המצבות במקום מעניינות ביותר ומקצתן עמוסות סמלים ממקורות הקבלה והמיסטיקה.

בית העיר / מתחם ביאליק

(ביאליק 27)
הרחוב והכיכר נקראים על שם המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, שביתו נמצא בסמוך, בצד מזרח (ביאליק 22). את הבניין תכנן יוסף מינור ואת פנים הבית מעטרים אריחי קרמיקה שעיצב זאב רבן, המציגים סיפורים מן התנ”ך. בית העיר, שנמצא בצד הצפוני של הכיכר (ביאליק 27), שימש משכן לעירייה בשנים 1925-1968. ברחוב הזה נמצא את המוזיאון של הצייר ראובן רובין (ביאליק 14) ואת מרכז המוסיקה על שם פליציה בלומנטל (ביאליק 26).

גן מאיר

(בכניסה המערבית, רחוב טשרניחובסקי)
בשנת 1931 זכתה תוכניתו של אהרון הלוי בתחרות לתכנון פארק עירוני על שם מאיר דיזנגוף. ההקמה התעכבה שנים מספר, והוא נחנך במארס 1942. הגן, שהיה הגן הגדול והמרכזי בעיר, הקיף 29 דונם וניטעו בו אלפי עצים ושיחים, ובהם עצים המזוהים עם ארץ-ישראל. בימינו גן מאיר הוא פארק שכונתי ובצדו הדרומי שוכן בית תרבות המשמש את הקהילה הגאה בעיר.

כיכר מגן דוד

(צומת נחלת בנימין ורחוב הכרמל)
כיכר מגן דוד נמצאת במפגש הרחובות אלנבי, קינג ג’ורג’, שינקין, הכרמל (שבו נמצא שוק הכרמל) ונחלת בנימין. בשנות השלושים והארבעים הייתה במקום כיכר הכוונה לתנועה, וממנה יצאו ששה רחובות, כמספר קודקודיו של מגן דוד (רחוב אלנבי נחשב לשניים). בכ”ט בנובמבר 1947, עם ההכרזה על חלוקת ארץ-ישראל וההחלטה על הקמת מדינה יהודית, שימשה הכיכר, למרות קירבתה לגבול יפו, מוקד לחגיגות המוניות.

בית התמר

(נחלת בנימין 8)
את “בית התמר” (“בית הדקל”) בנה בשנת 1922 יהושע צבי טבצ’ניק. הוא ביקש לגבש סגנון ארץ-ישראלי, בעל מוטיבים יהודיים מודגשים, ובלשונו: “להחיות את הסגנון העברי בבניין העברי”, בשילוב סגנון הארט-נבו. בחזיתו של המבנה שלפנינו בולט סגנון קישוטי שאפיין את האדריכל, עץ הדקל (או התמר). הסגנון העברי שלו בא לידי ביטוי גם בשילוב של מגני דוד ומעקות מסורגים בצורת מנורה.

כיכר רמב"ם

סביב הכיכר יש מספר שכיות חמדה אדריכליות והיסטוריות. לדוגמא, בצד הצפון מערבי של הכיכר נמצא ‘בית הכדים’, שתכנן ובנה ב- 1927 זאב רכטר. מערבית לו, ברחוב רמב”ם 12 – 16, ‘בית העמודים’, בית מגורים שתכנן ובנה, בשנת 1927, יהודה מגידוביץ. מדרום לכיכר (נחלת בנימין 18) ניצב מבנה בן שתי קומות (מלון ספקטור), שבו שכן בשנים 1921 – 1926 בית החולים ‘הדסה’.

שכונת אפ"ק

(סמטת שפ”ר)
סביב הכיכר הייתה אחת משכונות היוקרה הראשונות של תל-אביב, שכונת פקידי אפ”ק, הבנק של ההסתדרות הציונית. את המתחם תכנן יוסף טישלר והיו בו 14 יחידות דיור במבנים בני קומה אחת. הבתים הקיפו כיכר ציבורית פנימית, והמראה המשונן והאחיד של כרכובי הגגות יצר תחושה של חומה בצורה, אך גם של אינטימיות.

מלון נורדאו

(נחלת בנימין 27 פינת גרוזנברג)
את המלון הזה, שהיה אחד הגדולים והחשובים בתל-אביב בשנות העשרים תכנן ובנה יהודה מגידוביץ ב-1925. בשנות השלושים, עם מעבר מרכז הבילוי והתיירות של תל-אביב לסביבות הטיילת ורחוב הירקון ירד המלון מגדולתו. המבנה נבנה בסגנון אקלקטי ובו כיפת גג של רעפים כסופים השולטת על חזיתו.

בית הכנסת הגדול

(אלנבי 110)
אבן הפינה לבניין בית הכנסת הגדול הונחה ברוב עם ב-ט’ במרחשוון, תרפ”ב (10 בנובמבר, 1921). את המבנה תכנן יהודה מגידוביץ, והבנייה נתמשכה עד 1928. את חלונות הויטרז’ עיצב זאב רבן, ואת המנורה, שבה גולפו 12 השבטים, עיצב זלמן אכסלרוד. בית הכנסת שימש שנים רבות מרכז לפעילות ציבורית בתל-אביב, מתוך כך שרו בו מטובי החזנים בעולם.

מלון פלטין

(נחלת בנימין פינת אחד העם)
מלון פלטין היה מלון היוקרה של תל-אביב בשנות העשרים ובתחילת שנות השלושים. תכנן אותו אלכסנדר ברוואלד, שבנה גם את בניין הטכניון בחיפה. המבנה נחנך בשנת 1926, והוא הפך למקום המפגש והבילוי של החברה הגבוהה בעיר. במלחמת העולם השנייה הוא שימש מועדון לחיילים בריטים ואמריקנים. המבנה שופץ בשנות ה-90 והוחזרה לו תפארתו החיצונית.

גימנסיה הרצליה ומגדל מאיר שלום

(אחד העם 9)
האדריכל יוסף ברסקי תכנן, על גבעת החול שבקצה רחוב הרצל, מבנה בהשראת דגם בית המקדש. ב-1910 העתיקה הגימנסיה העברית הרצליה את מושבה למשכנה החדש. ב-1960 עברה הגימנסיה לרחוב ז’בוטינסקי והבניין הישן נהרס. בשנת 1962 נחנך במקומו מגדל מאיר שלום. תכננו אותו יצחק פרלשטיין וגדעון זיו. בקומת המבואה המערבית נמצאים שני קירות פסיפס, האחד של נחום גוטמן והשני של דוד שריר, המציגים את ההיסטוריה של יפו ותל-אביב. כמו כן מוצגות במקום תערוכות ובהן פרקים בהיסטוריה העירונית.

בודק...