פלורנטין - מורן להב

"בואי נתחפש לבאטמן וקט וומן בפורים" מפציר בי החצי הטוב שלי בחיוך נלהב. ברקע מרצד לו "האביר האפל" – הסרט החביב עליו בסדרת סרטי איש העטלף, ואני מנסה להעלות בזיכרוני מתי זה בדיוק קרה שהחלפנו תפקידים... מאז ומתמיד חשבתי לתומי שהבחורה היא זו שאמורה ליזום רעיונות מגוחכים עד דמעות לתחפושות פורים ולכפות אותם על בן זוגה.

"תן לי להוריד 5 ק"ג עד פורים ואז נשקול " פטרתי את עצמי...לבינתיים. האביר שלי שב לבהות במסך בהבעה מזוגגת ואילו אני הפלגתי בהרהורים נוגים על תלבושות חתולה הדוקות וסקסיות שלא הגיוני בעליל להשתחל אליהן. כל שנה לקראת פורים אני מבטיחה לעצמי להוריד את השניים-שלושה ק"ג העודפים האלה שיאפשרו לי ללבוש תחפושת מדליקה באמת...וכל שנה פורים מגיע ואיתו הקיטורים...

שנה שעברה לדוגמא, כשעוד הייתי נטולת בן זוג, תכננתי לקרוע את העיר בתחפושת שווה- מרילין מונרו, נערת הוואי, יונית לוי...שום דבר לא עבר את הביקורת העצמית שלי ולאחר שעתיים מול המראה החלטתי לעטות על עצמי אזני חתול מרוטות וג'ינס. הבנות אספו אותי גם הן בלבוש אנושי, כשכל אחת קישטה עצמה קלות על ידי צעיף נוצות ירקרק ומזעזע או לחילופין כוכב כחול מצויר על לחיה הורדרדה. וכך, שמחות וטובות לבב, שמנו פעמינו לרייב המסורתי, הלא הוא מסיבת הרחוב הידועה בפלורנטין, לרקוד ולשתות עד לא נדע.

תוך כדי שצעדנו לכיוון שדרות וושינגטון, מצחקקות ומאושרות, הבטתי בגלי האנשים שהלכו לידינו והתנקזו להם לאותו כיוון. בנות יפהפיות בתחפושות מהממות גרמו לי להרגיש מעט חסרת בטחון.  "גם ככה אטמע לי בהמון" הרהרתי בנחמה עצמית..."מי כבר יבחין ביצור כה לא אטרקטיבי...בין כל התל אביביות השיקיות שיהיו שם". קיטרתי באזני הבננות והן הכו אותי נמרצות. "די עם השטויות שלך". אהבה כואבת.

צלילי המוזיקה הלכו והתחזקו ככל שהתקרבנו למרכז השכונה. לא יאמן איך משנה לשנה הרייב העצום הזה, מסיבת הרחוב ההמונית הזאת נעשית גדולה יותר ויותר וצוברת תאוצה. מכל עבר אנשים מחופשים שמחים וטובי לב רוקדים, צוחקים, נהנים. מיהרנו לקנות לעצמנו שתייה באחד מהברים שלרגל המאורע פתחו שלוחה לרחוב, ועד מהרה הצטרפנו למפזזים. כמה חבר'ה סיפרו לנו שהגיעו במיוחד מירושלים. אחרים מחיפה והקריות. המסיבה הזו הפכה ממש לשם דבר. ובצדק. מה שהלך שם הזכיר לי את חגיגות יום המלכה האגדי בהולנד שבו עשרות אלפים גודשים את הרחובות במסיבות המוניות מלאות במוזיקה ואווירה טובה.

צפיתי בתחפושות סביבי, אנשים באמת השקיעו. היו שם שודד ים עם תוכי חי על כתפו, מלאך עם כנפיים לבנות שנדמה כי בעלת התחפושת ארבה למחצית מאוכלוסיית תנשמות העולם על מנת להשיג נוצות עבורה. היה שם קאובוי, היה שם קונדיטור עם שולחן מלא מאפים וכובע גבוה לראשו, היו גם פרדי קרוגר ושלגיה.

והיה שם בחור חמוד מחופש לאלכס מהתפוז המכני. אחד הספרים האהובים עלי. הוא היה גבוה עם שער שחור מעט ארוך וכתפיים רחבות. הבחנתי כי הוא מסתכל ישירות אלי. חייכתי אליו למראה התחפושת המוצלחת. הוא חייך בחזרה, מה שגרם לי להסמיק ממבוכה ולכבוש את מבטי באספלט. לא הרגשתי בנוח להסתכל לכיוונו שוב מחשש שהוא עדיין מביט בי ולכן חיכיתי כמה שניות לפני שצווחתי לטלי באוזן וביקשתי ממנה להסתכל ולבדוק אם הוא מסתכל עלי. "התפוז המכני? אין כאן אף אחד בתלבושת כזו". הרמתי את מבטי רק כדי לראות שחבורת טרובדורים חביבים חוצים את הרחוב מנגנים על גיטרות ותוך כדי גם חוצצים לחלוטין ביני לבין המקום בו הבחור החמוד עמד קודם. חלפו עברו להן לפחות 5 דקות עד שהחבורה העליזה סיימה לעבור, וכשהצלחתי להביט לעבר השני של רחוב ויטל – הוא כבר לא היה שם.

"אוף" רטנתי "הוא היה ממש חמווווד....אני חייבת למצוא אותו!"
"בהצלחה" אמרה לי נעמה בחיוך ציני. כולנו ידענו שיש סיכוי טוב שבסוף הערב הזה אפילו את עצמנו לא נמצא.

למרות האכזבה הצלחתי להתחבר לאווירה שכבשה אותי מחדש.. איך אפשר להשאר אדיש למראה של המכבסה השכונתית שהפכה לרחבת ריקודים ולמראה דיירי הרחוב שעמדו במרפסות והעלו מופעים שונים מאולתרים באווירת החג?... להקות שונות ניגנו על הגגות, ואלפים של חבר'ה צעירים עמדו ורקדו מכל עבר, גדשו את השכונה בים של אהבה, שמחה וכיף. כולנו היינו חלק ממשהו קסום, אחר. הסמטאות הישנות שזכרו את ימי המחתרת בתקופת המנדט, האירו פניהן להמוני הצעירים שרוקדים ושמחים בהן. שחוגגים את פורים. את החיים.

חזרתי לחייך ורקדתי את הלילה, מטיילת עם חברותי מרחוב לרחוב, מפאב לפאב, שמחה להיות חלק מהגוף הענק הזה שהיוותה פלורנטין באותו לילה כשבמקום לב פועמים סאב וופרים ובמקום דם זורמים בעורקיה נחילים נחילים של צעירים מחופשים.

לקראת 4 בבוקר כבר כשלו רגלי. גם חברותי ברוכות העקבים אמרו נואש. החלטנו ללכת לגלידריה האהובה עלינו, ברחוב פלורנטין ומשם רווקה רווקה לביתה. הזמנתי לי גלידת אלפחורס וכבר התכוננתי לזנק עליה כשלפתע שמעתי מישהו אומר: "אני רוצה בטעם אלפחורס אבל תשים לי גם עוגייה שלמה מלמעלה" ...

הסתכלתי אחורה רק כדי לראות זוג עיניים ירוקות מביט בי דרך ריסים מלאכותיים. התפוז.

חייכתי במבוכה. טלי קלטה וזזה מעט הצידה. הוא התקרב אלי בצעד בוטח...כל מה שראיתי זה העיניים הירוקות האלה...

"מאמי את בכלל לא שמה לב לסרט" קוטע את הרהורי האביר האפל הפרטי שלי "נו עוד מעט מגיע הקטע שאת אוהבת" הוא מפסיק לבהות לרגע במרקע ונועץ בי מבט כאילו זועף. עיניו הירוקות נותרו מחייכות לעומתי.