מבוכים וקניונים - נטלי כהן

אני אסתכן פה בלצאת חסרת חוש כיוון, (מה שגם ככה נכון לגביי), וקצת אהבלה (מה שאני מקווה שקצת פחות נכון לגביי), ואומר את מה שכל תל אביבי אמיתי וכן תייר עם GPS טוב יודע ומה שלי לקח ארבע שנים של מגורים בתל אביב, כולל גיחה לעיר הסביח והשש בש, הלא היא גבעתיים, להבין – דיזינגוף סנטר זה שני מבנים נפרדים.

ממוקם בלב ליבה של החיות התל אביבית, באזור שבין השדרות עם העצים המדברים לבין הים המפטפט, נמצא לו בניין – אה, שני בניינים, המחוברים על ידי גשר מיתרי קול של בליינים, תיירים, בנות חתיכות, בנים יפים, פריקים ובעלי חיים.

אפתח ואומר בתור אקסיומה- הסנטר הוא סוג של לבירינט. גם אם השכלת להבין שמדובר בשני מבנים, תמיד תוכל לצאת ולהיכנס מכניסה או יציאה אחרת ואף פעם לא בהכרח תגיע לחנות אותה חיפשת. אף על פי כן, באותה מידה, תמיד תתקל תוך כדי ניווט לאיילון, בשלל חנויות מגוונות ותכיר אנשים עוד יותר מגוונים. גם התל אביבי הדנדש"י ימצא בסנטר חברים ישנים, ואת ההרגשה הכיפית והנינוחה הזו של אנשים שיצאו לרגע מהדירה שלהם, לפעמים שמו נעליים ולפעמים נשארו עם נעלי הבית או הקרוקס, לקחו איתם את העגלה של התינוק ביד אחת ואת הכלב המשפחתי בשניה ובאו לעשות סיבוב. ימי חמישי ושישי הם בכלל שוס מהבחינה הזאת. לא תוכל לעשות סיבוב בסנטר מבלי לפגוש בסלב ביצתי ידוע או בחבר ילדות נשכח בין דוכני האוכל הטעימים והנגישים גם לכיס הסטודנט העני.

מביני העניין וביניהם עובדי הסנטר יוכלו לקטלג בין שני המבנים: האחד, זה שנמצאים בו הבגדים המיובאים (הכוונה כמובן לזארה, פול אנד בר, מנגו ועוד), הוא הבניין ה"מגניב". הבניין השני, לעומת זאת, אכן בא לחיים בכל סופ"ש אבל ברוב השבוע נחשב לבניין בו קספר, כלומר דיזינגוף ז"ל, הרוח הידידותית של הקניון מרבה לבלות את זמנה. זה לא לומר שהחנויות שנמצאות בצד האפל פחות טובות מאלה שבצד החי, להיפך אפילו. רבות מהחנויות שם הן בעלות אפיל מקומי וטרנדי ואף רוח רפאים מפחידה/חמודה ככל שתהיה, לא תדיר את רגליי מחלק זה של הסנטר.

כפי שכבר ציינתי, הזמן הכי טוב לבקר בקניון הוא בסופי השבוע, ולא רק בגלל הדוכנים השווים או כדי לקפוץ לסרט טוב ב"לב", אלא משום שאז כל היצוגים האנושיים לעיר תל אביב ולהוויתה מתרכזים במקום אחד. מבלי כמובן להתייחס לדמויות מעניינות שגרות בפאתי העיר, סופי השבוע בסנטר מציעים לעיניים הסקרניות מבט אל הנוער התל אביבי בכל גווניו (בעיקר גוני שיער שנעים בין פוקסיה ורוד לשחור חציל), אל הנשים הצעירות (מגיל 12 ומעלה) , אל הכוכבנים שיצאו מהדירה בבוגרשוב ואל תערוכת הגייז השווה ביותר בעיר.

הארי פוטר והמבוך בספר ובסרט הרביעי מושפעים כמובן מבנייני הסנטר (ג'יי קיי לא יכולה להתווכח איתי-  הסנטר נבנה קודם). כמו בסרט, גם הקניון מכניס אותך לתוך עולם קסום של חנויות שעונות על כל צורך אנושי אפשרי ולחויות בינאישיות מרתקות, רק מינוס וולדמורט וזאת הודות לבדיקות הביטחוניות הקפדניות בכניסות השונות והרבות. אני אסכם ואומר שבאופן חד משמעי, הסנטר הוא המקום היחיד בו בחור זר יכנס לחנות בה אני עובדת, יגיד לי שאני יפה בעיניו, יכרע על ברך אחת ויציע לי נישואין.