רוץ בן סוסי לכיכר ביאליק

איך נבדיל בין משפחות המתגוררות במרכז תל אביב לאלו שבחרו לתקוע יתד בצפונה? אתם בטח שואלים את עצמכם. התשובה פשוטה: תושבי לב העיר מתייחסים לזבל של אחד כאוצר של אחר, ואילו תושבי השכונות הצפוניות מתייחסים לזבל כאל.. אהממ... זבל.

דירתנו הצנועה במרכז העיר מאובזרת ברהיטים מקסימים שאחרים בחרו להשליך, ושהבעל ולו עיני נץ הצליח להציל. הכיסאות, הכורסא, המאפרה, ואפילו האהיל; אוסף אקלקטי, ואם יורשה לי מיוחד, שכמותו אי אפשר למצוא באיקאה.

אז התאומות הקונדסיות שלנו הפנימו, וכל סיבוב ברחובות העיר איתן נמשך שעות ארוכות כשהן מתעכבות לבחון כל פרט ופרט שזרוק על המדרכות. אחרי בילוי של אחר הצהריים עם אבא הן חזרו כשידיהן עמוסות: מנורה עם חרוזים מנצנצים, בובת ברבי כמעט חדשה ותמונה צהבהבה עם מסגרת עץ קצת אכולה ובה מככב איש חמור סבר. "אימא, הנה דוד חיים נחמן ביאליק", הן הכריזו בשמחה וביקשו לתלות אותו בחדרן, בין טינקרבל לשלגייה.

כנראה שבתמונות מצהיבות כל הגברים בגיל העמידה נראים אותו דבר, כי אחרי מבט ממושך גם אני חשבתי שבין האדם הזועף בתמונה ובין ביאליק יש קווי דמיון רבים. אז החלטנו לערוך ביקור נימוסין בביתו של המשורר הלאומי ולפתור את התעלומה.
בית ביאליק שוכן ברחוב הנושא את שמו, והוא אחד המבוקשים בעיר. זאת ידע גם האיש, שרבות מהעיריות חיזרו אחריו והוא בחר להניח את קולמוסו בקומה השנייה של בניין עוצר נשימה, סמוך לאלנבי, קרוב לים. לפני מספר שנים ערכה העירייה שיפוצים בבית, בכיכר ובבית העירייה הישן שנמצא בסמוך, והפכה את הנקודה לאחת היפות ומסבירות הפנים בעיר.

הבית הפך למוזיאון ובסיור המודרך שנערך במקום תוכלו להתפעל מיצירות האומנות שאספו ביאליק ואשתן מניה, תחזו ברהיטים ובחפצי הנוי ותשמעו סיפורים מעניינים על החיים בתל אביב בשנות ה-20. פרצופו של המשורר הנערץ מככב בכל הבית: בפסלים, באיורים וגם בתמונה אחת, בגודל כמעט טבעי, שתלויה במורד המדרגות. שם הבנו שהתמונה בביתנו אינה תמונתו של ביאליק, ואכזבתנו הייתה רבה. אבל אז מצאנו את חדר העיון המיוחד לילדים ובו מבחר מספריו, כתבי יד ועוד תופינים ואכזבתינו התפוגגה במהרה. אגב, בשבתות ובחגים מתקיימות במקום הפעלות והצגות לילדים.

סיימנו את השבת הנעימה בהליכה רגלית איטית בחזרה הביתה. השלל: חרב, שרשרת ועותק מרופט של דירה להשכיר. אם כן, הביקור הבא יהיה בספרייה, ועל כך בקרוב. 

ח.נ. ביאליק, למיטיבי לכת:
את רכישת המגרש מימן ביאליק מהכנסות ממכירת המהדורה המיוחדת של כתביו. את תכנון הבניין הוא מסר לאדריכל יוסף מינור, וזה שילב מאפיינים ערביים (בכיפה ובמרפסת העץ) ומערביים (למשל בחדר המגורים הרחב שמזכיר בית כנסת אירופי). בשנת 1924 נכנסו ביאליק ומניה להתגורר בביתם החדש וראש העיר, מאיר דיזינגוף ערך להם קבלת פנים חגיגית, בה הכריז " בשם עיריית תל-אביב אני מוסר לך את הרחוב שעל שמך". עשר שנים התגוררו בני הזוג בבית, וב-1934, כשביאליק חלה, הם עברו לרמת גן, שם הוא נפטר.